Page 22 - בית המשפט! מגזין 127

‫תולדות מוסד היועץ‬ ‫מגזין בית המשפט > ‬

‫המשפטי לממשלה‬
‫היוזמה לפצל את סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬כך שבעל תפקיד אחד יישא בסמכויות‬
‫הייעוץ לממשלה‪ ,‬ובעל תפקיד אחר יישא בסמכויות התביעה הפלילית‪ ,‬עומדת שוב על הפרק‪.‬‬
‫אין כל קדושה באיחוד בין הסמכויות‪ .‬יש טעם רב בפיצול התפקיד‪ ,‬לצד שיקולים כבדי משקל‬
‫בהותרת המצב הקיים‪ .‬ואולם‪ ,‬גיבוש עמדה מושכלת בשאלת הפיצול מחייב הכרה עם ההתפתחות‬

‫ההיסטורית הייחודית של מוסד היועץ המשפטי לממשלה‬

‫פרשת בארי – היועמ”ש אינו עורך הדין של הממשלה‪:‬‬ ‫מאת‪ :‬ד״ר מתן גוטמן | מגזין בית המשפט!‬ ‫ ‬
‫הפרשה הראשונה בה התגלע עימות חזיתי בין‬ ‫החל מראשית ימיה של מדינת ישראל – בעקבות סדרה‬
‫הממשלה ליועמ”ש‪ ,‬ובה הובהר לממשלה כי האחרון‬ ‫ארוכה של מאבקים בין יועצים משפטיים לבין עובדי‬ ‫ נובמבר ‪2021‬‬
‫אינו עורך דינה הפרטי‪ ,‬התרחשה ממש בימי ראשית‬ ‫הציבור והדרג הפוליטי – התגבשה המוסכמה שלפיה‬
‫המדינה – בתחילת שנת ‪ 1949‬בפרשת העמדתו לדין‬ ‫יועציה המשפטיים של הרשות המבצעת‪ ,‬ובראשם‬ ‫‪22‬‬
‫של איסר בארי‪ .‬בפרשה זו נקבע התקדים בדבר‬ ‫היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬אינם רק ‘יועצים’ לממשלה‬
‫עצמאותו המוחלטת של היועמ”ש והעדר כפיפותו‬ ‫אלא גם ‘מפקחים’ על חוקיות פעולותיה‪ .‬כעת עומדת‬
‫לממשלה‪ .‬ראש הממשלה בן‪-‬גוריון ביקש כי איסר‬ ‫על הפרק היוזמה של שר המשפטים גדעון סער לפצל‬
‫בארי לא יעמוד לדין בגין חלקו בהוצאה להורג אסורה‬ ‫את סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה‪ .‬גיבוש‬
‫של הקצין טוביאנסקי‪ .‬היועץ המשפטי הראשון יעקב‬ ‫עמדה מושכלת בשאלת הפיצול מחייב הכרה עם‬
‫שמשון שפירא עמד על כך כי בארי יועמד לדין‬ ‫ההתפתחות ההיסטורית הייחודית של מוסד היועץ‬
‫פלילי‪ .‬ראש הממשלה הזדעק וביקש מהיועץ לשנות‬
‫את עמדתו‪ ,‬ומשלא הצליח ביקש להביא את העניין‬ ‫המשפטי לממשלה‪.‬‬
‫לדיון בממשלה‪ ,‬בטענה כי היועץ המשפטי הוא “עורך‬
‫הדין של הממשלה”‪ .‬היועץ שפירא התעקש שאסור‬ ‫‪ – 1949‬המפגש בין שפירא לרוזן‪ :‬אין חולק כי הדגם של‬
‫להתערב בשיקול דעתו‪ ,‬ואף איים כי יתפטר מתפקידו‬ ‫הייעוץ המשפטי ברשות המבצעת בישראל הוא מודל‬
‫אם העניין יבוא לדיון בפני הממשלה‪ .‬לבסוף בן גוריון‬ ‫ייחודי שקשה למצוא בעולם המערבי מודל דומה לו‪.‬‬
‫קיבל את עמדתו של שפירא ונסוג‪ .‬לימים היועץ‬ ‫התפתחות מעמדו של מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה‬
‫שפירא סיכם את הפרשה באומרו כי “מקרה זה קבע‬ ‫– כלומר מתן הסמכות המשפטית העליונה ברשות‬
‫במידה רבה את מעמד התפקיד […] הם ידעו שאי‬ ‫המבצעת לפקיד ציבור שאינו נבחר ציבור – לא הייתה‬
‫אפשר להתערב בשיקולי היועץ המשפטי‪ .‬זה לא כתוב‬ ‫מתוכננת‪ .‬הכוונה המקורית הייתה לאמץ את הדגם‬
‫בשום חוק‪ ,‬לא היה כתוב בשום החלטה אבל ככה זה‬ ‫הבריטי‪ ,‬שלפיו שר המשפטים הוא בעל הסמכויות‬
‫של התובע הכללי‪ .‬כלומר לתת לנבחר הציבור – שר‬
‫נקבע וזה נקבע לתמיד”‪.‬‬ ‫המשפטים – את הסמכויות לעמוד בראש התביעה‬
‫הכללית ולהעניק עצות משפטיות לממשלה‪ .‬בפועל‪,‬‬
‫היועמ”ש – הפרשן המוסמך של הדין‪ :‬הדברים נדדו‬ ‫שר המשפטים הראשון פנחס רוזן מינה כמנכ”ל משרדו‬
‫במהרה מעולמות אכיפת הדין‪ ,‬אל עבר תחומי פרשנות‬ ‫וכיועמ”ש הראשון את עו”ד יעקב שמשון שפירא‪,‬‬
‫הדין בתחום המינהלי והחוקתי‪ .‬כך למשל‪ ,‬בתחילת‬ ‫משפטן מוערך באותה תקופה‪ .‬שפירא סבר כי סמכויות‬
‫שנות החמישים של המאה הקודמת‪ ,‬עת כיהן חיים כהן‬ ‫התובע הכללי צריכות להינתן בידיו של גורם מקצועי‬
‫כיועמ”ש‪ ,‬הוא הורה לפקידי משרד הפנים כי לצורך‬ ‫בלתי‪-‬תלוי ומשוחרר מלחצים פוליטיים‪ ,‬ולכן ביקש‬
‫חוק השבות כל אדם שמצהיר כי הוא יהודי ייחשב‬ ‫לנכס לעצמו סמכויות אלו‪ .‬דרישתו של שפירא נענתה‬
‫ככזה‪ ,‬ללא מבחן הלכתי‪ .‬כאשר עלתה שאלה‪ ,‬מצד‬ ‫בחיוב על ידי שר המשפטים רוזן‪ ,‬וכך למעשה הפך‬
‫התקשורת‪ ,‬מהיכן סמכותו של היועץ לתת הוראות‬ ‫המנכ”ל הראשון ליועמ”ש שהוגדר כ”ראש התביעה‬

‫הכללית ויושב ראש המועצה המשפטית”‪.‬‬